קשיים בהוראת החשבון

 

אחד התנאים הראשוניים להוראה הוא, שפה  משותפת, למורה וללומד.

הלומד אמור להבין בדיוק למה התכון המורה.

השפה

נתבונן בחשבון- במתמטיקה, כשפה. לכל שפה ישנם סימנים גרפיים שונים. 

כל סימן מבטא רעיון מסוים.                                 

במוזיקה ,שפת התוים רשומה על חמשה . כל שורה בחמשה מבטאת גובה צליל וכל צורה, של הסימן ,את אורך הצליל. ותמיד יש התאמה בין הסימן הגרפי לביטוי שלה והיא תמיד חד משמעית.                                              

בשפה הדבורה כל אות יש לה ביטוי חד משמעי  וצליל דומה והמשמעות  נוצרת מצרוף אותיות למילים.                                    

במתמטיקה, לחלק מהסימנים הגרפיים, יש משמעויות שונות. למשל הסימן הגרפי 2 מבטא רעיונות שונים. ה -2-.בפעולת כפל לא דומה ל-2- בפעולת חיבור. ה-2- בסימן חצי. ה-2- בחזקה, בהוצאת שורש, בשעון, כל אחד מסימני ה -2-  מבטא רעיונות שונים. .וכנ"ל גם שאר הספרות.        

מכאן נבין שלא תמיד ישנה הלימות, בין הנאמר מפי המורה, למה שהובן ע"י הלומד.

בשפת החשבון יש שימוש נרחב בשפה הדבורה. למשל: השימוש בהגדרת כיוון. לומד מתיחס בראש וראשונה לעצמו, כנקודת מוצא. "לפני"  "אחרי"  "למעלה" "למטה", יש כיוון מסוים והכיוון בשפה הדבורה –הידועה, לא זהה לכיוון במתמטיקה. לדוגמה תלמידה הסבירה למה 79 גדול מ-80  כי הוא בא לפניו, וגם אחיה גדול ממנה, כי הוא נולד לפניה.                  

מילות הכיוון במרחב מצביעות לכיוון שונה מאותן מילים במישור (במחברת)